<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ז'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ואחר שכנסה וכתב לה כתובה הרי היא אשתו לכל דבר וכל מה שירצה לעשות עמה עושה. בועל בכל עת שירצה ובועל הבתולה ואפילו בשבת כדאמרינן פרצה דחוקה מותר ליכנס בשבת ואע"פ שמשיר ממנה צרורות. ומנשק בכל אבר שירצה ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה בין דרך איברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה. ואעפ"כ מדת חסידות היא שלא יקל אדם ראשו לכך. ויקדש עצמו בשעת תשמיש ולא יהיה מצוי אצלה כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש לו כח. וכשהוא מדבר עמה לא ידבר עמה בתחלת הלילה כשהוא שבע ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון במעיו ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפילו בינו לבינה וכל הממעט בתשמיש הרי זה משובח והוא שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו. ואסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר ואפילו בליל שבת אם היה הנר דלוק אם לא יהיה מחיצה בינו ובין הנר וכן אסור לשמש מטתו ביום שעזות פנים הוא לו. ואם יהיה ת"ח מאפיל בטליתו. וצריך שיהא מטתו בין צפון לדרום בשעה שישמש מטתו. מפני שאמרו ז"ל שהשכינה במערב.
<h2>דף עב.</h2>
ולא יהלכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת נשואה ואחת פנויה ולא תלך אשה בשוק ובנה אחריה [גזירה] שמא יתפשו בנה הרשעים ותלך אחריהם ויתעללו בה.
<h2>דף צ.</h2>
קטן אפילו בן ט' שנים ויום אחד שנשא אשה אין לה כתובה [ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה]. גר שנתגייר הוא ואשתו כתובתה מנה שעל מנת כן קיימה.
